בסוף שנות העשרים התרחש השינוי הטכנולוגי והאסתטי המשמעותי ביותר בתולדות הקולנוע: הוספת הפסקול המסונכרן. מי שהיו כוכבים בזכות מראה מצודד וחיוך כובש, נאלצו לראות את תהילתם קורסת בשל קול חורק או מבטא זר. כזהו הוא סיפורו של ג'ורג' ולנטיין. בימי הראינוע הוא סמל גברי נחשק. אך כניסתו של הפסקול מוחקת אותו. גאולה עתידה להמצא לו בזכותה של פפי מילר, רקדנית שהקריירה שלה נוסקת בזכות השינוי. " סביב האירועים האלו נולד הזוכה הגדול באוסקרים של 2011. כבר היו סרטים שעסקו ברגע המפנה הזה (אחד מהם – "שיר אשיר בגשם" הוא הסרט הטוב בכל הזמנים), אבל אף אחד מהם לא היה סרט אילם ובשחור לבן. דווקא מתוך המגבלה הזו, מצליח מישל הזוויציוס לייצר את אחת הקומדיות הרומנטיות המרגשות של השנים האחרונות. יש כאן שימוש מחוכם בפסקול מוסיקלי, תסריט מוצלח שמשובץ ברמיזות לכמה מיצירות המופת בתולדות הקולנוע, והופעה מעולה מצידו של ז'אן דז'ורדאן שמצליח להביא למסך דמות גברית שלמה: גאה, כובשת ושבירה.
הקרנת "שלישי בשלייקס" בחסות המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה.
